פסק-דין בתיק ת"א 11473-11-09

עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 6.2.09 אירעה תאונת דרכים עת נסע המנוח סבן אבירם ז"ל (להלן: "המנוח"), ברכב בו נהג הנתבע 2 ואשר היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה אצל הנתבעת 1. כתוצאה מהתאונה נפגע המנוח באורח אנוש והוא נפטר בזירת התאונה.

המנוח יליד 11/11/90 והיה כבן 19 שנים במותו.

התובע 1 הוא עזבונו של המנוח, ואילו התובעים 2 ו-3 הם הוריו והיורשים של המנוח בחלקים שווים מכוח צו ירושה.

בהעדר מחלוקת אודות עצם התרחשות התאונה ואודות קיומו של כיסוי ביטוחי אצל הנתבעת 1, התביעה סבה סביב שאלה אחת והיא, גובה הפיצוי שיש לפסוק לעזבון.

לפיכך הדיון בשאלת הנזק ייעשה בנפרד לגבי כל אחד מראשי הנזק הרלוונטיים.

הוצאות קבורה ואבלות :

התובעים טענו להוצאות גבוהות בגין ראש נזק זה, וזאת בשל הכספים אשר הוציאו לשם רכישת מזון לציבור המתפללים הנאסף לתפילה מדי יום וכן מדי שנה.

בהעדר קבלות לביסוס טענות התובעים, אני פוסקת סך של 15,000 ש"ח על דרך האומדנה בגין הוצאות קבורה ואבלות.

פיצוי בגין הפסדי שכר בשנים האבודות:

לטענת התובעים, עובר לתאונה המנוח למד במגמת עיצוב שיער בבית הספר המקצועי "מזור" בחיפה, ובמהלך לימודיו היה תלמיד מבריק ומצטיין ומוריו ציפו כי עם סיום לימודיו הוא ישתלב בהצלחה במקצועו. עוד נטען, כי עובר לפטירתו תכנן המנוח להתגייס לצה"ל מיד עם סיום לימודיו בבית הספר.

בעוד התובעים טוענים כי יש לפסוק פיצוי בגין השנים האבודות בשיעור של 30% כפי שנקבע בהלכת פינץ (ע.א. 10990/05 פינץ נ' הראל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד סא (1) 325) ולפי כפל השכר הממוצע במשק, טוענים הנתבעים כי לא הוכח שהמנוח היה מצליח להשתלב במקצועו ולא הוכח כי היה מצליח להשתכר כדי השכר הממוצע במשק, ולבטח שלא כפל השכר הממוצע במשק.

מחלוקת נוספת אשר התעוררה בין הצדדים נוגעת למידת השפעתה של הנכות ממנה סבל המנוח עובר לפטירתו על כושר תפקודו. המדובר הוא בנכות כתוצאה מתאונה עצמית אשר אירעה ביום 11.11.08 ובה סבל המנוח מפגיעה בכף יד ימין שהתבטאה בחתך בגידים עם בעיה עצבית וחוסר כיפוף של אצבע 3 (להלן: "התאונה הקודמת").

זה המקום לציין, כי בית המשפט נעתר לבקשת הנתבעים למינוי מומחה לשם קביעת שיעור הנכות בעקבות התאונה הקודמת. פרופ' שטהל, מומחה לכף יד, אשר מונה על ידי, קבע  בחוות דעתו כי התאונה הקודמת הותירה אצל המנוח נכות לצמיתות בשיעור של 5% לפי סעיף 44(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות) בגין הגבלה בתפקוד הגיד המכופף באצבע 3 בידו הימנית הדומיננטית של המנוח.

לטענת הנתבעים, נכות זאת היא נכות תפקודית שעומדת על שיעור של 20% לכל הפחות, וברור שפגיעה כזו היתה מונעת מהמנוח לתפקד עם מספריים, ועל כן ברור כי הוא לא יכול היה לעבוד כספר וכמעצב שיער שכן מקצוע זה דורש הפעלה של שתי הידיים יחדיו.

לעומת זאת טוענים התובעים כי מדובר בנכות רפואית זניחה שלא היתה לה השלכה תפקודית כלשהי.

מטבע הדברים ובשל פטירת המנוח בטרם עת, קשה להלום כיום את מידת ההשפעה של הנכות כתוצאה מהתאונה הקודמת על תפקודו של המנוח. אינני בדעה כי לנכות זו לא היתה כל השפעה תפקודית, שכן מדובר בנכות שבצידה היבטים פונקציונאליים וסביר מאוד להניח כי פגעה במידה מסוימת בתפקוד האצבע הנ"ל. יחד עם זאת, אין לומר כי לנכות זו היתה השפעה מכרעת על תפקודו של המנוח וזאת בשל שיעור הנכות הנמוך יחסית. כך או כך, לא שוכנעתי כי המנוח איבד או היה מאבד את האפשרות לעסוק במקצוע בו למד, ואכן המנוח לא הפסיק את לימודיו בעקבות התאונה הקודמת. בהקשר זה אציין, שאילו נבצר מהמנוח לבצע את המשימות אשר הוטלו עליו במסגרת לימודיו בעיצוב שיער בשל הפגיעה ממנה סבל בעקבות התאונה הקודמת, כי אז קרוב לוודאי שהוא היה מפסיק את לימודיו. משלא עשה כן, סביר מאוד להניח כי הוא היה מסוגל להמשיך בעיסוקו חרף מומו.

לפיכך אני קובעת, כי הנכות שנותרה בעקבות התאונה הקודמת לא היתה מכרעת לגבי עיסוקו של המנוח במקצוע בו למד, אך באיזון הראוי אני מוצאת כי השפעתה התפקודית עמדה על שיעור הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, קרי בשיעור של 5%.